למה אותה טיסה בדיוק עולה פחות כשמזמינים אותה ממדינה אחרת (ואיך לנצל את זה)

דמיינו שני אנשים שמזמינים בדיוק את אותה טיסה New York–Bogotá: אותה חברת תעופה, אותו תאריך, אותם מושבים. אחד משלם את המחיר באתר האמריקאי; השני מזמין דרך נקודת המכירה הקולומביאנית של החברה ומשלם בפסו. נוסעים דיווחו על פערים כמו מחיר באתר האמריקאי שמטפס מעל $500, בעוד שאותו מסלול בדיוק שהוזמן דרך השוק המקומי הסתכם בסביבות $371. שום דבר לא נפרץ, שום דבר לא זויף. חברת התעופה פשוט גובה מחירים שונים עבור אותו כרטיס בדיוק, תלוי מאיזו מדינה אתם קונים אותו.

המנגנון הזה נקרא point of sale (נקודת מכירה), והוא אחד מאותם "טריקים" אמיתיים בתמחור טיסות שהם גם חוקיים וגם, ברוב המקרים, בתוך גבולות התקנון של חברות התעופה. זה בן הדוד הלגיטימי של טריקי ה-VPN המפוקפקים. הנה מה זה, למה חברות התעופה עושות את זה, ואיך לנצל את זה, על כל הסייגים.

מה "point of sale" באמת אומר

ה-point of sale (PoS) שלכם הוא המדינה והשוק שבהם עסקת הכרטיס מושלמת, כלומר הגרסה של תמחור חברת התעופה שאליה מיוחסת ההזמנה שלכם. חברות התעופה טוענות בכוונה את אותו כרטיס בינלאומי במחירים שונים עבור שווקים ומטבעות שונים. מחיר שנמכר דרך האתר האמריקאי של החברה, דרך האתר הבריטי שלה, ודרך האתר הלטינו-אמריקאי שלה יכול להיות שלושה מספרים שונים עבור טיסה זהה לחלוטין.

זה לא תקלה ולא פרצה שחברת התעופה שכחה לסגור. זה ניהול תשואה (yield management, או revenue management), בדיוק אותו תחום שמחליט כמה מושבים זולים לשחרר בכל יום נתון. חברות התעופה מתמחרות לפי הנכונות לשלם, והנכונות לשלם משתנה ממדינה למדינה: רמות ההכנסה המקומיות, נוף התחרות במסלול הספציפי, חוזק המטבע, וכמה ביקוש נובע מכל שוק, כל אלה דוחפים את המחיר ה"נכון" לכיוונים שונים. לגבות מחיר גלובלי אחיד היה משאיר כסף על השולחן בשווקים העשירים ומתמחר את החברה אל מחוץ לשווקים החלשים יותר. אז במקום זה הן מפלחות לפי גיאוגרפיה.

האפקט בולט בעיקר בכרטיסים עם רכיב בינלאומי. קפיצה פנים-ארצית בלבד בדרך כלל לא תזוז. כרטיס לטווח ארוך או במחלקה מפנקת, שבו המחיר המוחלט גבוה, הוא המקום שבו הפערים נעשים מעניינים.

דוגמאות אמיתיות (מדווחות ובקירוב)

החיסכון בדרך כלל נע בין סביר למשמעותי, ולא נסי, והוא משתנה כל הזמן, אז התייחסו לאלה כאל המחשות, לא כאל הבטחות:

• נוסעים דיווחו שתשלום במטבע אחר קיצץ בסביבות $22 מכרטיס LATAM ובערך $74 מכרטיס Avianca בהזמנות זהות לחלוטין מבחינה אחרת.
• אותו כרטיס New York–Colombia שהוזמן בסביבות $371 דרך השוק המקומי, לעומת מעל $500 באתר הפונה לארה"ב.
• האתר של Norwegian הפונה לנורווגיה נצפה מתמחר מחיר זול בכ-$18 מהאתר הפונה לארה"ב, עבור אותה טיסה בדיוק.

הזכיות הגדולות באמת נוטות לבוא לא רק מתשלום במטבע אחר, אלא מהתחלת המסלול במדינה זולה יותר, כלומר בנייה של נסיעה שמתחילה בחו"ל. בכרטיסים לטווח ארוך ובמחלקות פרימיום, דווח שהגישה הזו חוסכת מאות, כי כל המחיר נבנה על בסיס שוק בית זול יותר.

עבור נוסעים מארה"ב ומבריטניה במיוחד: מחירים שנקובים ב-USD נמצאים לעיתים קרובות בקצה היקר יותר, אז שווה לתמחר את אותה טיסה דרך נקודות מכירה בבריטניה, באירופה ובאמריקה הלטינית לפני שמתחייבים. יתרון נוח בצד הזה של האוקיינוס האטלנטי הוא שכרטיסי אשראי ללא עמלת המרת מט"ח נפוצים, וזה חשוב מאוד לחלק הבא.

איך באמת עושים את זה

1. קודם כל מצאו את הטיסה שאתם רוצים. נעלו את המסלול, התאריכים והמחלקה בחיפוש רגיל כדי שיהיה לכם מחיר בסיס לנצח. (מנוע חיפוש טיסות טוב הוא הדרך הקלה לקבוע את הבסיס הזה.)
2. פתחו את אתרי המדינות האחרות של חברת התעופה. לרוב החברות יש בורר מדינה/שפה, לרוב דגל או תפריט נפתח של "United States / English" בפינה. החליפו אותו לשווקים אחרים ותמחרו מחדש את אותה טיסה.
3. הזמינו במטבע המקומי. ה-PoS הזול כמעט תמיד רוצה תשלום במטבע שלו. אל תיתנו לחברת התעופה (או לכרטיס שלכם) "לעזור" ולהמיר בחזרה בשער גרוע.
4. השתמשו בכרטיס ללא עמלת המרת מט"ח. עמלת מט"ח של 2–3% יכולה למחוק בשקט את כל החיסכון. אם הכרטיס שלכם גובה כזו והפער קטן, הטריק לא שווה את זה. אם זה כרטיס ללא עמלה, אתם שומרים את כל ההפרש.
5. קראו את תנאי הכרטיס לפני שאתם משלמים. ודאו שאין דרישה להתחיל את הנסיעה באותה מדינה, ובדקו בהיגיון בריא את תנאי השינוי וההחזר, שיכולים להיות שונים בין שווקים.

הסייגים הכנים

כאן בדיוק רוב העצות בסגנון "תזמינו ממדינה אחרת!" משתתקות, וזו בדיוק הסיבה שאסור לסמוך עליהן. התמונה האמיתית:

• תנאי הכרטיס לפעמים מחייבים שתתחילו את הנסיעה במדינת המכירה. מחיר זול שנטען לשוק מסוים עשוי להיות תקף רק אם המסע שלכם מתחיל שם. קניית כרטיס ב-PoS קולומביאני לא עוזרת אם התנאי אומר שהנסיעה חייבת להתחיל בקולומביה ושלכם מתחילה ב-New York. תמיד בדקו.
• בדיקות של מדינת כרטיס האשראי. חלק מחברות התעופה מסמנות כרטיס שהונפק בארה"ב או בבריטניה מול נקודת מכירה זרה ודוחות את העסקה על הסף כאמצעי למניעת הונאה. לפעמים זה עובד, לפעמים לא.
• שירות לקוחות והחזרים מטופלים מקומית. אם הזמנתם דרך המשרד הברזילאי או הספרדי של החברה, לעיתים קרובות זה מי שתתעסקו איתו בשינויים, שיבושים והחזרים, אולי בשפה אחרת ובאזור זמן אחר. קחו את זה בחשבון בכל דבר מעבר לטיסה הלוך-ושוב פשוטה.
• עמלות המרת מט"ח (שכוסו למעלה) ותנודות בשער החליפין בין מועד ההזמנה למועד החיוב, שתיהן יכולות לכרסם בחיסכון.

אף אחד מאלה לא הורג את האסטרטגיה. הם פשוט אומרים שזה מהלך של בדיקה-ואימות בכרטיסים יקרים, לא ניצחון מובטח בכל הזמנה.

זה מול זה: אל תבלבלו בין השלושה

הרבה "טריקים לטיסות זולות" נדחסים יחד. הם לא אותו דבר:

• Point of sale (הפוסט הזה): לגיטימי. אתם קונים כרטיס אמיתי ותקף במחיר שחברת התעופה באמת מציעה בשוק אחר. חוקי, בדרך כלל מותר, מדי פעם מוגבל על ידי תנאי התחלה-במדינה.
• טריקי VPN / גלישה בסתר: ברובם מיתוס. מצב גלישה בסתר מנקה עוגיות אבל לא מוריד את המחיר הבסיסי. VPN יכול להגיע לתמחור של שוק אחר, אבל זה ה-point of sale שעושה את העבודה, לא ה-VPN, ולעיתים קרובות אפשר להגיע לשם פשוט על ידי החלפת בורר המדינה באתר. צללנו בנפרד לשאלה האם VPN וגלישה בסתר באמת משיגים טיסות זולות יותר.
• Hidden-city / skiplagging: שונה ומסוכן יותר. הזמנת מסלול ארוך יותר ונטישת הקטע האחרון היא טקטיקה נפרדת באמת שכן מפרה את התקנון של רוב חברות התעופה ויכולה לגרום לסגירת החשבון שלכם. אם אתם סקרנים, קראו איך כרטוס hidden-city באמת עובד לפני שאתם מתקרבים לזה, ואל תערבבו אותו עם גישת ה-PoS הלגיטימית.

השורה התחתונה

Point of sale הוא אחד מאותם "סודות" נדירים של טיסות שהוא גם אמיתי וגם גלוי לחלוטין: אותה טיסה באמת עולה סכומים שונים במדינות שונות, כי ככה חברות התעופה מתמחרות עבור העולם. הקדישו חמש דקות לתמחור מחדש של כרטיס יקר לטווח ארוך דרך כמה אתרי מדינות אחרים, שלמו במטבע המקומי בכרטיס ללא עמלה, ובדקו את תנאי הכרטיס. אם הפער אמיתי והתנאים מאפשרים, חסכתם כסף בדרך הישרה. אם לא, לא הפסדתם דבר חוץ מחמש דקות.

לעוד פירוקים בשפה פשוטה של איך תמחור טיסות באמת עובד, התחילו ב-Flyozo.